מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עיסאם

פסק דין

בפנינו תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב בתאונה מיום 8.3.2011 (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הרלבנטי התובעת היתה המבטחת של רכב מסוג מיצובישי (להלן: "רכב התובעת"), בו נהג מר סאלח גנאים (להלן: "נהג התובעת"). מוסכם כי ברכב השני שהיה מעורב בתאונה נהג מר עיסאם סלמאן (להלן: "הנתבע").

נהג התובעת טוען כי הוא הגיע לכביש הראשי מכביש צדדי, עצר עצירה מלאה עקב תמרור עצור, ראה שהנתיב פנוי, פנה ימינה לתוך הכביש הראשי, נסע מרחק מסוים ישר בכביש הראשי - ואז עצר על מנת לפנות שמאלה. לטענתו, הנתבע הגיע במהירות בכיוון הנסיעה שלו בכביש הראשי, ראה שהוא עומד על מנת לפנות שמאלה, ניסה לעקוף אותו ופגע בו.

הנתבע מנגד טוען כי נהג התובעת "התפרץ" לכביש הראשי מאותו כביש צדדי – לא עצר בתמרור העצור טרם הכניסה לכביש הראשי – וכך פגע בו.

בפני נשמעו נהג התובעת, מר סעיד נג'אר (שהיה ברכב התובעת בעת התאונה, להלן: "העד") והנתבע. עוד הוגשו מסמכים מתיק המשטרה שנפתח סביב האירוע, תצלומים רבים, תצ"א, שרטוטים ועוד.

לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את סיכומי הצדדים מסקנתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

עדותו של נהג התובעת היתה אמינה לגבי כך שהוא עצר בתמרור העצור טרם נכנס לכביש הראשי. עדותו זו נתמכה בעדותו של העד ותאמה את שנמסר במשטרה בסמוך לאחר האירוע.

מנגד, עדותו של הנתבע היתה בעייתי שכן הוא תיאר את הפגיעה ואת ה"סיבוב" של רכבו באופן שאינו יכול להיות הגיוני. בנוסף, מכל העדויות – כולל זו של הנתבע עצמו, עולה כי הוא נהג במהירות העולה על המותר ועל הסביר בנסיבות (וראו כי הנתבע עצמו מסר שנסע במהירות של 70-80 קמ"ש בירידה – עמ' 5 שורה 20). שלושת העדים העידו כי הנתבע נסע במהירות והואיל ומוסכם כי הכביש היה קצת רטוב – המהירות בה נסע הנתבע לא אפשרה לו לבלום במועד, עת ראה את רכב התובעת (שעצר על מנת לפנות שמאלה).

לכן, אני סבורה כי עיקר האחריות רובצת על שכם הנתבע.

עם זאת, מהתמונות עולה כי המרחק בין הצומת הראשון (שם פנה נהג התובעת ימינה לכביש הראשי) לבין הצומת השני (שם התכוון לפנות שמאלה) הינו מרחק קצר ביותר. עדותו של נהג התובעת לפיה המרחק הינו כשלושים מטר (עמ' 1 שורה 13) התבררה כלא מדוייקת (לרבות ע"פ הממצאים שבתיק המשטרה), ולכן, למעשה עסקינן בפניה ימינה ומיד אחריה פניה שמאלה. המדובר במהלך מסוכן ונהג התובעת העיד כי הוא נוסע בכביש הרלבנטי מדי יום במשך זמן רב. לכן, הגם שלא הוכח שהוא לא עצר בתמרור ה"עצור", אזי שלא שוכנעתי שהוא נכנס לכביש הראשי כאשר היה פנוי לחלוטין. נהג התובעת אישר שהוא ראה את הנתבע מרחוק (עמ' 3 שורה 3 וראו את עדותו במשטרה), אך סבר שהוא יספיק להכנס לכביש הראשי כי הנתבע עוד רחוק, וכלשונו: "היה למעלה". לשיטתי, נהג התובעת היה צריך להמתין עד שהכביש יהיה פנוי לחלוטין – במיוחד שעה שהכביש רטוב ובמיוחד שעה שהוא יודע שמיד אחרי שהוא נכנס לכביש הוא מתכוון לעצור כדי לפנות שמאלה.

לכן, יש לראות בשני הנהגים כאחראיים בחלקים מסויימים לקרות התאונה.

אשר על כן, ולאחר עיון בחוות דעת השמאי מטעם התביעה – אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 3,750 ₪ (נכון להיום), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 900 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת החזר מחצית מאגרת בהמ"ש ובתוספת 300 ₪, השתתפות חלקית בשכרם של העדים. הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: